טרנד הפלוגינג השבדי (ריצה עם שקיות זבל) הולך וקורם עור וגידים, עם יוזמות מקומיות מבורכות שמבטיחות לעשות טוב לעצמנו (שורף עד 30% יותר קלוריות מריצה רגילה) ולסביבה (מעל 100 קילו זבל בריצה אחת). סקרנים? הנה כך תוכלו להצטרף למהפכה. 

זה איש הברזל? זה עובד עירייה? לא! אלה פלוגרים – אנשים שרצים עם זבל ומשנים את העולם. טרנד הפלוגינג (Plogging) החלה בשבדיה ב-2016, על ידי אצן חובב בשם אריק אלסטרום, ששילב בין המילים "ריצה" ו"להרים" בשבדית והביא לעולם את הפלוגינג. בזכות יחסי ציבור טובים, הטרנד צבר תאוצה במדינות שונות בעולם והגיע גם אלינו.

איך זה עובד? רצים ברחובות העיר (או החוף) עם שקית זבל ביד ואוספים זבל תוך כדי ריצה. מעבר לשמירה על הסביבה, יש הטוענים שיש לתנועות עצמן משמעות פיזיולוגית שתורמת לגוף – כריעה, איסוף אשפה, עמידה, ריצה וחוזר חלילה, אלה פעולות שעוזרות לחיטוב הירכיים והישבנים, ממש כמו סקווטים. חובבי השיטה טוענים שריצת פלוגינג שורפת עד 30% יותר קלוריות מריצה רגילה.. כזו שלא תורמת לאיכות הסביבה.

 

פלוגינג כחול לבן

טרנד הפלוגינג הגיע כבר לפני שנתיים גם לישראל וכיאה למוח היהודי, קיבל עם הזמן אי אלו התאמות ושדרוגים מקומיים. בין היוזמות האחרונות אפשר לציין כמה בולטים:

קבוצת 'שקית לרוץ איתה' מקיימת אירועי פלוגינג קבוצתיים. בימים אלו היא לוקחת חלק בפעילות מבורכת של ארגון נוסף בשם 'תיקון הים' שקיים השנה לקראת ראש השנה אירוע בשם 'תשליך הפוך' בחופי בת ים, אירוע המוסיף נופך חדשני לטקס היהודי המסורתי. באירוע זה, מבטיחים המארגנים, גם מטהרים את הנפש וגם את החוף מפסולת.

יוזמה נהדרת נוספת מוסיפה לטרנד את השיק שאולי חסר לו. דניאל קמפוס, יזם ישראלי ועבדול עבדול, מאמן כושר מדרפור, הקימו מיזם בשם Environmental Fitness – שהוא בעצם פלוגינג חופים באמצעות חליפה מיוחדת המחוברת למזחלת שעליה ניתן להעמיס את הזבל. בצורה כזו, היזמים מקווים להשיג שתי מטרות עיקריות: לאסוף יותר זבל ובהתאם לזה גם להגדיל את מידת ההתנגדות של המשקל אותו סוחבים, מה שאמור לשרוף יותר קלוריות ולשמור יותר על הסביבה. בשעת ריצה אחת על החוף אפשר לאסוף כ-100 קילו זבל (המזחלת יכולה להכיל כ-30 קילו זבל. בשעה אחת אפשר להספיק 3 סבבי איסוף). 

עבדול עבדול מדגים אופנת פלוגינג –  Environmental Fitness

המטרה השנייה היא להפוך את הטרנד לנחשק יותר. "הקהל הישראלי שם דגש נרחב על נראות, ועולם הכושר אינו יוצא דופן בהקשר הזה" מספר לנו קמפוס בראיון. "במיוחד היום, דברים צריכים להצטלם טוב ולרוץ עם זבל זה דבר אחד, אבל לרוץ עם חליפת אימונים שגם נראית טוב על הגוף, זה גיים צ'יינג'ר. זה מה שיכול להפוך את הטרנד הזה מעוד טרנד של משוגעים לדבר, למגמה שמחברת אליה קהלים גדולים יותר. המטרה שלנו היא להחדיר את המושג Environmental Fitness (כושר סביבתי) למודעות של כל אחד ואחת בארץ – גם לחובבי הכושר וגם לחובבי הסביבה".

 

פסולת של אחד היא הבגד של מישהו אחר – כך הפכה פסולת עץ הבננות לסיב טבעי, בר קיימא מדהים ההופך לבד רך ואיכותי לתעשיית הבגדים.

מקור באנגלית: made trade magazine


ככל שהמודעות גוברת לגבי ההשפעה השלילית של סיבים מבוססי נפט סינטטיים ובדים טבעיים עתירי משאבים, מותגים ברי קיימא יוצרים פתרונות על ידי חיפוש אחר סיבים חלופיים עבור קווי המוצרים שלהם.
אחד הבדים האלטרנטיביים והמרגשים שמייצר כדור הארץ בתעשיית הטקסטיל הוא סיבי בננה.

למרות שהבד הזה נתפס כחדשני, הסיבים למעשה לא לגמרי "חדשים". סיבי בננה נמצאים בשימוש מאז המאה ה -13 ביפן. הפופולריות של הבד פחתה עם עליית המשי והכותנה מסין והודו – אך חזרה בגדול בשנים האחרונות.

מאחורי התהליך:

סיבי בננה רכים עם ברק טבעי, מכונים לעתים קרובות טבעוניים, הם אלטרנטיבה נהדרת על בסיס צמחי למשי ומהווים אלטרנטיבה בת קיימא יותר לכותנה. החומר שזור כולו מ"גבעולי פסאודו" וגבעולי עץ בננה.

למה גבעולים? מכיוון שניתן לקצור פירות מעצי בננה רק פעם אחת בחייהם, לעתים קרובות "גבעולי הפסאודו" של עץ הבננה מושלך לאחר שנקטפו הבננות מהעץ, מה שמוביל לכמויות פסולת אדירות.
למעשה, FashionUnited מדווחת כי למעלה ממיליארד טון של גבעולי עץ בננה נזרקים מדי שנה.

על ידי ניצול תוצר לוואי של עץ הבננה, ייצור סיבי הבננה חסכוני מאוד במשאבים,  זמין ומפחית באופן דרמטי פסולת תעשייתית. בנוסף, מכירת גבעולי בננה שישמשו לסיבי בננה מספקת לחקלאי בננות מקור הכנסה נוסף מצמחי הבננה שלהם וככה לספק עוד משרות לחקלאים.




רוב סיבי הבננה מיוצרים באיי הפיליפינים, שם עץ הבננה הוא צמח יליד. סיבי בננה מיוצרים גם באקוודור, מלזיה, אינדונזיה, קוסטה ריקה, בנגלדש, הודו.

 

באופן כללי, בד הבננה נוצר על ידי הפשטת נדן גזע הבננה ולאחר מכן עיבוד סיבים אלה לחוט. עם זאת, ישנן שיטות וטכניקות שונות המשמשות באזורים הרבים בהם מייצרים בד בננה.

 

שיטה אחת היא להסיר שכבות נפרדות, נדן אחר נדן, מהגבעול בעזרת סכין עד שנותרו רק הסיבים. לאחר מכן מייבשים את הסיבים באופן טבעי ולאחר מכן קשורים יחד בטכניקת פיתול.

 

לחלופין, סיבי בננה ניתנים לעיבוד גם באמצעות סריגה (תהליך השריית הסיבים במים), סירוק או באמצעות מיצוי כימי.




סיב בננה זה – המכונה גם סיבי מוסא – עמיד להפליא. למעשה, סיב זה הוא בין החזקים בעולם. סיבי בננה דומים לסיבי במבוק, אם כי יש להם יכולת סחיטה טובה יותר וחוזק מתיחה.

 

מה שמרתק גם בסיבי בננה הוא שהוא יכול להשתנות במשקל ובעובי בהתאם לחלק של גזע הבננה. ניתן לחלץ סיבים עבים וחסונים מן המעטפות החיצוניות וניתן לקחת סיבים רכים יותר מן המעטפות הפנימיות.

 

בגלל הרבגוניות הזו, סיבי בננה יכולים להיות ארוגים בחבלים, מחצלות, תיקים, בגדים – ואפילו נייר! הבד המרשים הוא גם עמיד במים באופן טבעי, עמיד באש ועמיד בפני קרעים.


חברות אופנה מתחילות להבים את הפוטניצאל בבד מסוג זה, מעבר לכך שהוא באמת ידידותי לסביבה איכות הבד מאוד טובה קליל ואוורירי, ומספקת עבודה למקומיים באיזורים בהם גדלים בננות .
שווה לבדוק ולנסות


 

 

 

 

 

כ-3 טון של סוללות ליתיום ישנות ששימשו את תחנת החלל הבינלאומית שוגרו לאחרונה לחלל. מה יעלה בגורלם ואיך בכלל מטפלים בכל פסולת החלל שסובבת סביב הכדור שלנו? על כך בכתבה הבאה.

מתוך אתר GreenMatteres

פינוי פסולת אינה רק בעיה כאן אצלנו בכדור הארץ, אלא עניין רציני גם בחלל החיצון. בשבוע שעבר, בעקבות הנחיה של נאס"א, שיחררה תחנת החלל הבינלאומית מיכל אשפה ענק הנושא מצבור של סוללות ליתיום ישנות וריקות ששימשו את תחנת החלל הבינלאומית והוחלפו בחדשות בין השנים 2017 – 2020. מיכל פסולת החלל שוגר למסלול לוויני נמוך (LEO) , שם יישאר בין שנתיים לארבע שני, לאחריהן יכנס מחדש לאטמוספירה של כדור הארץ ויישרף.

על פי אתר GIZMODO משקל משטח הזבל בחלל כ -2.9 טון וגודלו בערך בגודל רכב שטח גדול. על פי נאס"א, זהו צרור הזבל הגדול ביותר שהושלך לחלל מאז 2007.

מה זה בעצם זבל חלל?

על פי נאס"א, זבל חלל, הידוע גם בשם פסולת חלל או פסולת מסלולית, מכיל שברי חלליות ישנות, לוויינים, חלקי רקטות, סוללות וכל טכנולוגיית חלל אחרת, המשייטים במסלול כדור הארץ נמוך (LEO).

כמה זבל חלל יש?

יש מיליוני חתיכות של זבל חלל שטסות במסלול ה-LEO, במשקל כולל של כ – 6,000 טון, חלקן הגדול נע במהירות גבוהה עד 18,000 מייל לשעה.

ממש כמו האשפה על פני כדור הארץ, גם זבל חלל הוא בעיה. בעוד כאן יש אינספור כללים וחוקים לפינוי אשפה, בחלל החוקים לא קיימים בכלל. על פי נאס"א, אין חוקי חלל המסדירים סילוק פסולת חלל ואין תקנות המחייבות ניקוי של מיליוני החלקים שחגים הרחק מעל ראשנו במסלול ה-LEO.

על פי המוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון (NHM), האומות המאוחדות מבקשות ממי שמשגר לוויינים לחלל להוציא את הלוויינים שלהם מהמסלול בתוך 25 שנה מסיום משימתם, אך קשה לאכוף כללים כמו זה.

בראיון שהעניק ניקולס ג'ונסון, המדען הראשי של נאס"א בנושא פסולת מסלולית לנשיונל ג'יאוגרפיק, רשת מעקב החלל של ממשלת ארה"ב עוקבת אחר זבל בחלל, אך חלק גדול מפסולת החלל אינה ניתנת למעקב כלל (בדרך כלל חלקים קטנים יותר) ואלה נוטים יותר להתנגש בלוויינים.

בעוד שזבל חלל מהווה סיכון רציני ללוויינים במסלול, הוא מהווה רק סיכון קטן לחלליות מאוישות. יחד עם זאת, למרות המרחק הרב, זבל חלל מהווה עבורנו סיכון על כדור הארץ והיו כמה מקרים מוקלטים בחמשת העשורים האחרונים בהם פסולת חלל נפלה מה-LEO ונחתה על כדור הארץ. במקרים מסוימים, הפסולת למעשה נפגעה בבני אדם.

האם בעתיד כמות זבל החלל שסובבת סביב הכדור שלנו תגדל כל כך שמהחלל יראה כאילו יש לנו טבעות כמו של שבתאי? נכון להיום, קבוצות רבות עובדות קשה בכדי לפתח דרכים חדשות לנקות פסולת חלל. יש לקוות שפתרונות חדשים ייושמו בעתיד הקרוב – בחלל וגם אצלנו כאן בכדור הארץ.