כ-3 טון של סוללות ליתיום ישנות ששימשו את תחנת החלל הבינלאומית שוגרו לאחרונה לחלל. מה יעלה בגורלם ואיך בכלל מטפלים בכל פסולת החלל שסובבת סביב הכדור שלנו? על כך בכתבה הבאה.

מתוך אתר GreenMatteres

פינוי פסולת אינה רק בעיה כאן אצלנו בכדור הארץ, אלא עניין רציני גם בחלל החיצון. בשבוע שעבר, בעקבות הנחיה של נאס"א, שיחררה תחנת החלל הבינלאומית מיכל אשפה ענק הנושא מצבור של סוללות ליתיום ישנות וריקות ששימשו את תחנת החלל הבינלאומית והוחלפו בחדשות בין השנים 2017 – 2020. מיכל פסולת החלל שוגר למסלול לוויני נמוך (LEO) , שם יישאר בין שנתיים לארבע שני, לאחריהן יכנס מחדש לאטמוספירה של כדור הארץ ויישרף.

על פי אתר GIZMODO משקל משטח הזבל בחלל כ -2.9 טון וגודלו בערך בגודל רכב שטח גדול. על פי נאס"א, זהו צרור הזבל הגדול ביותר שהושלך לחלל מאז 2007.

מה זה בעצם זבל חלל?

על פי נאס"א, זבל חלל, הידוע גם בשם פסולת חלל או פסולת מסלולית, מכיל שברי חלליות ישנות, לוויינים, חלקי רקטות, סוללות וכל טכנולוגיית חלל אחרת, המשייטים במסלול כדור הארץ נמוך (LEO).

כמה זבל חלל יש?

יש מיליוני חתיכות של זבל חלל שטסות במסלול ה-LEO, במשקל כולל של כ – 6,000 טון, חלקן הגדול נע במהירות גבוהה עד 18,000 מייל לשעה.

ממש כמו האשפה על פני כדור הארץ, גם זבל חלל הוא בעיה. בעוד כאן יש אינספור כללים וחוקים לפינוי אשפה, בחלל החוקים לא קיימים בכלל. על פי נאס"א, אין חוקי חלל המסדירים סילוק פסולת חלל ואין תקנות המחייבות ניקוי של מיליוני החלקים שחגים הרחק מעל ראשנו במסלול ה-LEO.

על פי המוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון (NHM), האומות המאוחדות מבקשות ממי שמשגר לוויינים לחלל להוציא את הלוויינים שלהם מהמסלול בתוך 25 שנה מסיום משימתם, אך קשה לאכוף כללים כמו זה.

בראיון שהעניק ניקולס ג'ונסון, המדען הראשי של נאס"א בנושא פסולת מסלולית לנשיונל ג'יאוגרפיק, רשת מעקב החלל של ממשלת ארה"ב עוקבת אחר זבל בחלל, אך חלק גדול מפסולת החלל אינה ניתנת למעקב כלל (בדרך כלל חלקים קטנים יותר) ואלה נוטים יותר להתנגש בלוויינים.

בעוד שזבל חלל מהווה סיכון רציני ללוויינים במסלול, הוא מהווה רק סיכון קטן לחלליות מאוישות. יחד עם זאת, למרות המרחק הרב, זבל חלל מהווה עבורנו סיכון על כדור הארץ והיו כמה מקרים מוקלטים בחמשת העשורים האחרונים בהם פסולת חלל נפלה מה-LEO ונחתה על כדור הארץ. במקרים מסוימים, הפסולת למעשה נפגעה בבני אדם.

האם בעתיד כמות זבל החלל שסובבת סביב הכדור שלנו תגדל כל כך שמהחלל יראה כאילו יש לנו טבעות כמו של שבתאי? נכון להיום, קבוצות רבות עובדות קשה בכדי לפתח דרכים חדשות לנקות פסולת חלל. יש לקוות שפתרונות חדשים ייושמו בעתיד הקרוב – בחלל וגם אצלנו כאן בכדור הארץ.

לפני שנים גיליתי שאפשר לגדל אוכל ולשקם את הכדור. חשבתי למה לא בעצם? למה לא כולם עושים את זה? למה כל שדות החיטה העצומים שרואים בכל מקום לא נהפכים ליערות מאכל?
עם הזמן והעבודה בחקלאות בארץ, גיליתי שהעניין לא כל כך פשוט.
זה כיף לא נורמלי כשיש גינה בבית שמקבלת רק קומפוסט ואולי קצת EM, אבל מכאן ועד להאכיל מסות של אנשים המרחק עצום.
החקלאות המודרנית סובבת סביב מקסום הרווח וסביב החקלאי שלוקח על עצמו את כל הסיכונים.
מצב החקלאות בארץ נוראי. בסוף הפוסט מצורפים קישורים לכתבות רק מהשבועות האחרונים על מצב החקלאות בארץ.
בחו"ל המצב קצת יותר טוב אך ורק בגלל סבסוד ממשלתי.
שלא נדבר על המצב במדינות עולם שלישי שמייצאות הכל אלינו.
הבעיה נמצאת במונו. מונוקולטורה, מונו-חקלאי.
המונו קולטורה דופקת את העסק עם הגידול היחיד. אין עוד גידולים שייקחו את העומס ויעשירו ויתרמו למערכת.
כך גם עם החקלאי. הוא צריך עוד אנשים שייקחו את המעמסה. החקלאים בארץ קורסים. בטח הקטנים-בינוניים.
צריך מודל אחר לחקלאות. מודל שמתאים לחיים המודרניים, שיפזר את העומס והעבודה.
המודל שחשבתי עליו הוא כזה –
6-10 אנשים (סדר גודל) שישכירו שטח חקלאי (סדר גודל של 10 דונם אולי קצת יותר). ויעשו חקלאות אורגנית-אקולוגית (מה בדיוק מגדלים ואיך, בהמשך).
כל אחד נשאר עם העבודה היומיומית שלו, אבל בחקלאות הוא עובד יום בשבוע או שבועיים.
להשכיר שטח חקלאי זה סדר גודל של 200-400 שקל לדונם לשנה (כן לשנה!).
השקעה ראשונית יחסית משמעותית (כמה אלפי שקלים בודדים לדעתי, אבל צריך לראות).
ובהמשך הוצאות תפעול של מאות בודדות של שקלים בחודש.

מה קיבלנו כאן?
מודל שבו –

  1. לא צריך לעזוב את העבודה.
  2. מקבלים מזון אקולוגי ישירות מהשדה.
  3. השקעה וסיכון נמוכים לכל אדם.
  4. העבודה לא קשה ומעמיסה, אלא כיפית וזורמת. (אפשר להביא בני משפחה וחברים!)
  5. ניתן לשכפל לכל מקום.
  6. שטח אקולוגי מדהים ושיקום הקרקעות החקלאיות המסכנות שיש בארץ.

מי יכול/ה להתאים לכזה פרויקט?

  1. גר/ה בארץ ומתכנן/נת להמשיך לגור בארץ לפחות בשנתיים הקרובות.
  2. יכול/ה לעמוד בהוצאות שכתבתי (סליחה לכם נוודים והיפים חמודים! נצטרך אתכם בהמשך אין ספק!)
  3. מסוגלים להשקיע סדר גודל של יום/יומיים עבודה כל 10 ימים. (בטח ניתן לפצל לחצאי ימים וכולי לפי הסידור בינינו).
  4. אוהבי אדמה ואדם.
  5. לא צריכים/ות לדעת חקלאות או אקולוגיה. כן צריך – רצון טוב, רוח יזמית וחלוצית, מוכנות לעבודה קשה (לפחות בהתחלה) ויכולת לעבוד בצוות ולהתפשר.

נשמע מעניין? מדגדג? מעורר השראה?
אם כן, מוזמנים/ות לשלוח הודעה פרטית או להגיב כאן למטה.
יאללה חברים/ות, הדברים לא יזוזו אם לא נזיז אותם

כתבות מהתקופה האחרונה על מצב החקלאות בארץ –
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4689355,00.html
http://www.themarker.com/markerweek/1.2690944

הקבוצה של המיזם –
https://www.facebook.com/groups/904725892925994/

אקוופוניקה הינה שילוב של שתי שיטות חקלאיות – חקלאות ימית והידרופוניקה.

Aquaculture – חקלאות ימית

החקלאות הימית היא מונח המשמש לתיאור שיטות שונות של ייצור סוגים שונים של דגים ומינים ימיים אחרים. שיטות רבות של חקלאות ימית פותחו באזורים שונים של העולם ועל כן הותאמו לתנאי אקלים הסביבתיים והספציפיים של כל אזור ואזור

שיטות הגידול העיקריות בחקלאות ימית הן:

1) כלובים צפים במי נהרות מתוקים ומפרצים
2) בריכות דגים
3) מערכות מדגה מחזוריות עם שיטות סינון מכאניות וביולוגיות שונות המטפלות בפסולת הדגים.

כשעוסקים בקיימות, הבעיה העיקרית הנוגעת לשיטות החקלאות הימית היא ייצור שפכים עשירים בחנקות, תוצר לוואי המשותף לכל השיטות שהוזכרו, דבר המאלץ את החקלאים לטפל במים או להיפטר מהם, בשתי הדרכים העלות גבוהה ושתי הדרכים בעלות פוטנציאל לזיהום סביבתי.

Hydroponics – הידרופוניקה

הידרופוניקה היא גידול מנותק מצע (ללא אדמה כלל), המונח משמש לתיאור שיטות גידול שונות של צמחים (ירקות, צמחי מרפא, פרחים ואפילו עצי פרי קטנים). המים משמשים כמדיום הבלעדי המכיל את כל חומרי ההזנה ההכרחיים לצמח. במערכות הידרופוניות לייצור מזון משקים את הצמחים עם תמיסה המכילה את חומרי ההזנה, תהליך המוכר כדישון. ניתן להשתמש בתמיסת דשן אורגנית אבל ברב המכריע של המערכות המסחריות יש שימוש בדשן אנ-אורגני מאוזן המספק לצמח את חומרי ההזנה,  מקרו ומיקרו אלמנטים.

הידרופוניקה היא שיטה יעילה בהרבה מאשר גידול צמחים בקרקע, שכן המים מסתחררים באופן קבוע בתוך המערכת הסגורה או במיקרו השקייה במערכת פתוחה. כשעוסקים בקיימות של מערכות הידרופוניקה, הבעיה העיקרית היא ההסתמכות המוחלטת על דשנים כימיים כדי לייצר מזון.

Aquaponics – אקוופוניקה

אקוופוניקה היא שילוב בין שתי שיטות גידול במערכת יצרנית אחת: חקלאות ימית (Aquacultureׁׂׂ) והידרופוניקה (Hydroponics). שילוב זה מבטל למעשה את הגורמים המזהמים של כל אחת משיטות הגידול כשהן עומדות בפני עצמן כמוזכר לעיל.

אקוופוניקה מסתמכת על הפרשות הדגים שישמשו כתמיסת דשן אורגנית לגידול ירקות. במערכת אקוופונית, מים מוזרמים ממיכל הדגים למסנן ביולוגי, שם אוכלוסיית החיידקים מפרקת את הפרשות הדגים לתמיסת דשן אורגני, לאחר מכן שורשי הצמחים סופחים את חומרי ההזנה מהמים, כך למעשה הצמח מנקה את המים לפני שהם חוזרים חזרה למיכל הדגים. החיידיקים הם היסוד של תהליך זה. הם ממירים את האמוניה (NH3ׁׂׂ) שהיא המרכיב העיקרי בהפרשות הדגים, לניטראט (− NO3, צורה נגישה יותר של חנקן עבור הצמחים) וכך מונעים מהמים להפוך לרעילים עבור הדגים (תהליך המרה זה מאמוניה לניטראט נקרא ניטריפיקציה).

כל מערכת אקוופוניקה מחייבת יחידת  סינון ביולוגי שתאכלס את החיידקים ותאפשר להם להמיר את האמוניה לניטראט באופן תמידי. על אף שהתוצרים העיקריים במערכת אקוופוניקה הם דגים וירקות חשוב לזכור שמערכת אקוופוניקה היא אקו-סיסטמה המכילה שלושה אורגניזמם: דגים, צמחים וחיידקים