בין, מעל ומאחורי השורות – הצעת החוק החדשה של האוצר והמשרד להגנת הסביבה, להכפיל את מחירם של כלי פלסטיק חד פעמיים, הצליחה להציף ולהתסיס נושא אחר לגמרי – כלים מתכלים. אם בכוונת ההצעה להגביר את השימוש בכלים מתכלים, על חשבון הכלים החד פעמיים, למה לא מורידים את מחירי המתכלים? ובכלל.. מהם כלים מתכלים? מסתבר שהתשובה לא כל כך פשוטה וברורה. על כך ועוד בכתבה הבאה.

נתחיל עם רקע קצר לסוגיה:  שר האוצר אביגדור ליברמן והשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג מקדמים הצעה שמטרתה להפחית את השימוש בכלים חד פעמיים. במסגרת התכנית יוטל מס על ייבוא וייצור מוצרי פלסטיק חד פעמיים, במטרה לצמצם את השימוש בהם. התכנית מתבססת על מחקר שביצע המשרד להגנת הסביבה שקבע כי הכפלת המחיר לצרכן צפויה להפחית את השימוש בכ-40 אחוזים.

לפי  Ynet (אילנה קוריאל 21.7.21): הישראלים משתמשים בכ-70 אלף טונות כלים חד פעמיים בשנה. לפי הערכות בישראל מוציאים 1.3 מיליארד שקלים בשוק הפרטי על כלים חד פעמיים מפלסטיק. רשתות דוגמת מקס סטוק, פעמית ועוד זוכים לנתח של 681,564,000 שקלים, ומדי שנה צריכת הפלסטיק שלנו רק עולה. לא רק בארץ אלא בכל העולם כולו. במהלך שנת 2018 הציבור בישראל השתמש בכ-60 אלף טונות של כלים חד-פעמיים בשנה.

בשורה התחתונה: הצריכה הביתית של כלים חד פעמיים הכפילה את עצמה בעשור האחרון.

 

האם המהלך צפוי להוריד את השימוש בכלים חד פעמיים?

גם בקרב רשתות החד פעמי וגם בקרב הצרכנים, נרשמת ספקנות רבה לגבי הצלחת המהלך, בטענה כי בדיוק כשם שהמס על הסיגריות לא הפחית את הצריכה שלהן, כך גם המס החדש על הכלים החד פעמיים רק יפגע בחלשים ולא ישיג את מטרתו.

ויש מי שמציע חלופה. בראיון למגזין דה מרקר (הדר קנה 21.7.21) אמר ד"ר גיא הוכמן, ראש התוכנית לתואר שני בכלכלה התנהגותית במכרז הבינתחומי הרצליה: "אולי הורדת המחירים של מוצרים מתכלים תדרבן יותר צריכה שלהם, לעומת העלאת המס, שלאו דווקא תוריד את שיעור הצריכה אבל בוודאות תקשה על האוכלוסייה החלשה. כלי יעיל בידיהם של קובעי המדיניות הוא מתן תמריץ חיובי – עידוד של התנהגות רצויה במקום מניעה של התנהגות לא רצויה. למשל, במקום להשית מס גבוה על כלים חד-פעמיים, אפשר לסבסד כלים רב-פעמיים או כלים חד-פעמיים מתכלים. גישה כזאת נמצאה יעילה יותר מענישה. למשל, במחקר שערכנו לפני שנה בשיתוף עם משרד החקלאות, מצאנו כי ניתן לעודד אנשים לצרוך פירות וירקות 'מכוערים' על ידי הנחות בקלות רבה יותר מאשר באמצעות העלאת המחיר של המוצרים ה'יפים'".

עם או בלי רגולציה מסודרת בנושא, חוקי השוק עושים את שלהם. במקביל לעליה בצריכת החד פעמי, גם השימוש בכלים מתכלים הולך ועולה ועימו גם התחרות. סיגל מזרחי מנהלת מותג אקוג'ו בחברת ג'וליבר, המתמחה בייצור ושיווק של מוצרים מחומרים מתכלים, מספרת כי בשנים האחרונות נרשמת צמיחה בתחום. "המודעות הסביבתית העולה והשיח ברשתות החברתיות עושים את שלהם. הקורונה מצידה, שינתה מעט את הרגלי הצריכה. אם עד לקורונה המוצרים המובילים היו הכלים לשימוש משרדי/להגשה: כוסות, צלחות וסכום. בשנה וחצי האחרונות, עם השינוי שעובר ענף ההסעדה כולו, הביקוש לכלים לטייק אווי הולך וגדל".

ואיפה הביקוש פוגש את פערי המחירים? לדברי מזרחי "גם פערי המחירים הולכים ומצטמצמים. בעיקר במוצרים מקנה סוכר. הכלים המיוצרים מ-PLA עדיין נחשבים יקרים יותר, בעיקר בשל זמינות חומר הגלם, אבל, גם הפערים האלה יצטמצמו עם המיסוי העתידי".

בהקשר הזה ניתן לציין יוזמה נוספת של חברת סטארטאפ ישראלית בשם TripleW, שהוקמה ב-2016. החברה הצליחה לייצר תהליך בו  שאריות המזון שלנו, לדוגמה שאריות ממסעדות או מוצרים פגי תוקף, עוברים תהליך ביוטכנולוגי, שבסופו מתקבלת חומצה לקטית, המהווה אבן הבניין של ה-PLA. ייצור של חומצה לקטית, ו-PLA מפסולת מזון, במקום חומרי גלם יקרים שאינם זמינים דיו,  כמו קני סוכר ותירס, הינו פתרון סביבתי וכלכלי שיכול להגביר את השימוש במוצרים מתכלים, בישראל ובעולם כולו. הטכנולוגיה הזו אמנם נמצאת כבר בשימוש והחברה משקיעה בהרחבת יכולות הייצור באירופה ובארה"ב, אך רק כאשר הייצור יגיע לכמות גדולה מספיק, ניתן יהיה להוזיל עלויות של מוצרים מבוססי PLA.


חברי TripleW ומתקן הדמו של החברה באנטוורפן, בלגיה

אם בעיית המחירים תיפטר, נותר להתמודד רק עם הפיל הענק האחרון שנשאר בחדר ולענות על השאלה: מהם כלים מתכלים?



תיבת הפנדורה של המתכלים

נתחיל בזה שנאמר כי היתרון המשמעותי של פלסטיק ״מתכלה״ אינו נעוץ ביכולת ההתכלות שלו אלא במקור חומרי הגלם שממנו הוא עשוי. לדברי עומר מוסנזון אילן, בעלים ומנכ"ל של מיזם Save It ששם לו למטרה לספק חלופה לחד פעמי מבוסס נפט ולצמצם את כמות הפסולת העצומה שמצטברת במזבלות העירוניות: "הפלסטיק המתכלה ושאר מוצרי החד״פ המתכלים, עדיפים על כל פלסטיק מבוסס נפט/גז מכיוון שהם מגיעים ממקורות מתחדשים ולא מנפט שכלוא באדמה. ממש כשם שמשק האנרגיה בשמש ורוח שהם מקורות מתחדשים, ככה צריך לנהוג גם שוק חומרי הגלם – לעבור למקורות מתחדשים – צמחים או פסולת – ומהם להפיק את הפולימרים לייצור פלסטיק".

"בניגוד למיתוסים, פלסטיק אינו תוצר לווי זניח של נפט/גז – כ-10% מצריכת הנפט/גז העולמית מופנית לייצור פלסטיק. תעשיות הנפט והגז נמצאות תחת מתקפה מכיוון שיותר ויותר אנשים מתחילים להבין שהמוצרים שלהם הורסים את העולם וכשתעשיית הנפט תחת מתקפה, כך גם כל חלופה שתאיים לפגוע ברווחים שלה".

כלים מתכלים ניתן למצוא היום בחנויות פיזיות ואונליין רבות – מתוכן יהיו כאלה שיציעו רק כלים מתכלים ולא יעזו להכניס בשעריהן כלים חד פעמיים שאינם מתכלים, לעומת חנויות שימכרו גם וגם. ביניהן ניתן למנות בעיקר רשתות קמעוניות כמו שופרסל ורשתות למוצרי חד פעמי שיציעו ללקוחותיהן גם אלטרנטיבה ידידותית יותר לסביבה.

מה הבעיה כאן? בעצם יש שתיים. אחת היא ההגדרה של מה זה מתכלה? לאירופה יש תקן משלה (תקן EN13432) וגם לארה"ב (תקן BDI) ואפילו יש תקן ישראלי שנקבע על ידי מכון התקנים לפני קצת יותר משנה. הבעיה היא שאף אחד לא באמת מודע לו והוא איננו נאכף.

כך למשל ניתן למצוא מוצרים המציגים עצמם כמתכלים, אך מבוססים על טכנולוגיית OXO שהיא בעצם תוסף שמפרק את הפלסטיק החד פעמי הרגיל שכולנו מכירים. אלא שהפלסטיק לא מתכלה באמת אלא הופך למיקרופלסטיק, סוג של אבק פלסטיק שיכול למצוא את דרכו למי השתיה שלנו ולדגה שאנחנו אוכלים. במדינות רבות בעולם החומר הזה אינו חוקי לשימוש. בישראל החברות המשתמשות בחומר הזה במוצרים שלהם עדיין יכולים למכור אותם כמוצרים מתכלים.

מבחר כלים מתכלים. תמונה באדיבות ג'וליבר – אקוג'ו. 

הבעיה השנייה היא היכולת שלנו בישראל לטפל בפסולת מתכלה. במדינות רבות בעולם נהוגה הפרדת פסולת במקור, כלומר שזכוכית מטופלת בנפרד מפסולת אורגנית. כך ניתן להשליך את הכלים יחד עם הפסולת האורגנית, שמפונה לקומפוסטר תעשייתי שמגיע לטמפרטורות שאכן יכולות לטפל במוצרים האלו בצורה הרבה פחות מזהמת.

בישראל יש מספר קומפוסטרים תעשייתיים שעומדים בתקן לטיפול בפסולת בוצה. המוכר, הגדול והמתקדם ביותר הוא קומפוסטר אור, ויש כמה נוספים שנמצאים בעבודה. לעומתם, חלק גדול מהפסולת הביתית, אפילו זו שאנחנו מקפידים להפריד, מגיע למתקני טיפול שאינם עומדים בתקנים המאפשרים לכלים להתכלות.

במקרים בהם אין הפרדת פסולת במקור והכלים המתכלים מגיעים למתקני פסולת רגילים להטמנה, יקח להם עשרות שנים להתכלות, זאת לעומת מאות השנים שייקח לפלסטיק להתכלות.


מגדירים את המתכלים מחדש

בהיעדר רגולציה מסודרת בנושא, ניתן למצוא יזמויות פרטיות שהרימו את הכפפה ומנסות לעשות סדר בנושא. מי שמובילה היום את הדרך להסדרת תקן לכלים מתכלים ופינוי פסולת אורגנית היא חברת SAVE IT. בכובע אחד היא עובדת עם חברות וארגונים, ביניהם ארגוני ענק כמו הטכניון, מייקרוסופט ועוד במטרה לקיים אירועים עם מינימום פסולת שתגיע להטמנה. שירות העיקר מתבסס על כלים מתכלים שעומדים בתקינה בינלאומית.

המטרה היא לקחת אחריות על כל שלבי שרשרת האספקה – מקניית כלים מתכלים דרך ספקים שעברו במערך אישור קפדני לוודא את אחד מתווי התקן הבינלאומיים ועד לפינוי הפסולת לאתר הקומפוסט הגדול במדינה – קומפוסט אור בפארק מחזור אור. קומפוזט אור מייצר ערך מפסולת בכך שהוא הופך את פסולת הבוצה שמגיעה מכל רחבי הארץ, לדשן איכותי לשימוש חקלאי. המטרה הסופית היא: אפס פסולת להטמנה.


עמדות איסוף הפסולת האורגנית של Save It

המטרה השנייה היא הובלת רגולציה בנושא. על פי עדי אשכנזי הרפז (כלכליסט 16.7.21)  אחד המנגנונים שיכולים לצמצם את הגרינווש (Greenwash – או כפי שהאקדמיה ללשון בחרה לתרגם אותה: 'התיירקקות' – היא ניסיון של גורמים מסחריים להיראות יותר ידידותיים לסביבה) הוא תו ירוק מסודר על ידי גוף רשמי, שעושה סדר לצרכן ומבהיר מה בדיוק התכונות הסביבתיות של המוצר. בישראל, מכון התקנים מנפיק תו ירוק למוצרים שהשפעתם הסביבתית נמוכה, אלא שמדובר בתהליך ארוך, מסובך ויקר, מה שמונע מיצרנים קטנים לגשת בכלל אליו. בנוסף, התו הירוק כיום אינו מפרט בצורה ברורה מהן התכונות הסביבתיות של המוצר.

הפעם האחרונה שהמשרד להגנת הסביבה ניסה להתמודד עם התופעה הייתה אי שם ב-2014, כשפרסם מדריך להצהרות סביבתיות מהימנות. מאז לא נעשו מספיק מאמצים לאכוף את המלצות המדריך והנושא נשאר פרוץ. כעת, כשממשלה חדשה עומדת בפתח ושרה חדשה נכנסה למשרד, נוצרה הזדמנות לטפל גם בתופעה המזיקה הזו.

הפתרונות מגוונים ומספיק להסתכל קצת על מה שקורה בעולם וללמוד. האיחוד האירופי, למשל, העביר בקיץ של 2020 חוק למניעת גרינווש בהשקעות ירוקות; בבריטניה הושק פרויקט על ידי רשות השווקים והתחרות (CMA) לבדיקת הצהרות סביבתיות של חברות; בהולנד חברות שמפרסמות הצהרות כוזבות עלולות לספוג קנסות כבדים של עד 900 אלף יורו או 1% מההכנסות ויש עוד דוגמאות רבות.

הפתרונות רבים ומגוונים, אבל הבסיס לכולם הוא ממשלה שאכפת לה באמת מעתיד ילדינו ומוכנה לנקוט צעדים משמעותיים היום כדי שיהיה לנו מחר. חברות כמו SAVE IT משמשות כשומרי הסף ועוזרות לקדם את האג'נדות החשובות האלה ברמה המדינית. עד שזה יקרה (וגם אחרי) האחריות על הכלים שאנחנו קונים ועד כמה הם מתכלים, היא עלינו הצרכנים.

בכתבה הבאה נתמקד בסוגי הכלים המתכלים – ממה מייצרים כלים מתכלים? תוך כמה זמן הם מתכלים? ואיפה הכי כדאי ומשתלם לקנות. הישארו מעודכנים.

רוצים להיות הראשונים לדעת? הירשמו לניוזלטר שלנו