בשנות ה70 התבסס המינוח "מדבור" מינוח שהשתרש בעקבות מחקרים שונים, שהגיעו למסקנה
שמדבר הסהרה מתפשט דרומה עקב בירוא יערות, רעיית יתר של בע"ח, שינויי אקלים וכו'.
אחת החוקרות הראשיות ששמו את הנושא על השולחן האקדמי, וללא ספק הראשונה שהחליטה לעשות משהו עם זה
הייתה פרופ' וואנגרי מאטאיי מקניה
הדרך שבה היא החליטה להתמודד עם התופעה האקלימית הזו, הייתה מאוד שונה – במקום לפנות לממשלות, לחברות או לארגונים גדולים, היא החליטה לפנות לעם – לכפרים, לנשים, לילדים ולכל מי שרצה לקחת חלק
היא הקימה ארגון שנקרא "תנועת החגורה הירוקה" (The green belt movment), שהרעיון מאחוריו היה שכל משק בית באזור הגבול של התפשטות הסהרה דרומה, ישתול סביבו כמה שיותר עצים.
וכך ייווצר לו אזור ירוק, עמיד וחזק, שמורכב מהמון אזורים קטנים ירוקים וחזקים, שיבלום את ירידת המדבר דרומה.
מאטאיי עבדה בפרך. היא עברה כפר כפר, הרצתה, הדריכה איך לשתול עצים ואיך להקים גינה ולגדל אוכל ואיך להתנתק מהתלות בחוות הגדולות לצורך גידול מזון.
הממשלה המקומית יצאה נגדה (מאטאיי התנגדה לממשל הבובה של הבריטים שממש לא רצה שמשהו כזה ייקרה), עצרו אותה, זלזלו בחזון שלה וניסו לכבות את האש שהיא הדליקה.
אבל זה לא עזר. היא ניצחה.
ארגון הGBM שתל עד היום יותר מ 40 מיליון עצים בחגורת הסהרה הדרומית ומהווה את אחד מארגוני הייעור הכי גדולים בעולם.
הוא קיבל הכרה מהאו"ם ואין כמעט מדינה שלא תרמה שתילת עצים למאמץ.
בשנת 2004 מאטאיי קיבלה פרס נובל לשלום עבור פועלה בתחום של זכויות אדם, העצמת הקהילות והפעילות הסביבתית הענפה שלה.
הסרט התיעודי "האישה ששתלה עצים" מתאר את מאבקה ואת פעילותה בכפרים הנידחים של קניה.
הדרך הפרקטית, הפשוטה והישירה שבה מאטאיי בחרה לנקוט פשוט מעוררת השראה והתפעלות
חשיבה וגישה כזו יכולה ליצור חקלאות חדשה
חקלאות שיכולה לפתור כל כך הרבה בעיות ולתת כל כך הרבה לאדמה, לסביבה ולנו, האנשים הפשוטים
