פסולת של אחד היא הבגד של מישהו אחר – כך הפכה פסולת עץ הבננות לסיב טבעי, בר קיימא מדהים ההופך לבד רך ואיכותי לתעשיית הבגדים.

מקור באנגלית: made trade magazine


ככל שהמודעות גוברת לגבי ההשפעה השלילית של סיבים מבוססי נפט סינטטיים ובדים טבעיים עתירי משאבים, מותגים ברי קיימא יוצרים פתרונות על ידי חיפוש אחר סיבים חלופיים עבור קווי המוצרים שלהם.
אחד הבדים האלטרנטיביים והמרגשים שמייצר כדור הארץ בתעשיית הטקסטיל הוא סיבי בננה.

למרות שהבד הזה נתפס כחדשני, הסיבים למעשה לא לגמרי "חדשים". סיבי בננה נמצאים בשימוש מאז המאה ה -13 ביפן. הפופולריות של הבד פחתה עם עליית המשי והכותנה מסין והודו – אך חזרה בגדול בשנים האחרונות.

מאחורי התהליך:

סיבי בננה רכים עם ברק טבעי, מכונים לעתים קרובות טבעוניים, הם אלטרנטיבה נהדרת על בסיס צמחי למשי ומהווים אלטרנטיבה בת קיימא יותר לכותנה. החומר שזור כולו מ"גבעולי פסאודו" וגבעולי עץ בננה.

למה גבעולים? מכיוון שניתן לקצור פירות מעצי בננה רק פעם אחת בחייהם, לעתים קרובות "גבעולי הפסאודו" של עץ הבננה מושלך לאחר שנקטפו הבננות מהעץ, מה שמוביל לכמויות פסולת אדירות.
למעשה, FashionUnited מדווחת כי למעלה ממיליארד טון של גבעולי עץ בננה נזרקים מדי שנה.

על ידי ניצול תוצר לוואי של עץ הבננה, ייצור סיבי הבננה חסכוני מאוד במשאבים,  זמין ומפחית באופן דרמטי פסולת תעשייתית. בנוסף, מכירת גבעולי בננה שישמשו לסיבי בננה מספקת לחקלאי בננות מקור הכנסה נוסף מצמחי הבננה שלהם וככה לספק עוד משרות לחקלאים.




רוב סיבי הבננה מיוצרים באיי הפיליפינים, שם עץ הבננה הוא צמח יליד. סיבי בננה מיוצרים גם באקוודור, מלזיה, אינדונזיה, קוסטה ריקה, בנגלדש, הודו.

 

באופן כללי, בד הבננה נוצר על ידי הפשטת נדן גזע הבננה ולאחר מכן עיבוד סיבים אלה לחוט. עם זאת, ישנן שיטות וטכניקות שונות המשמשות באזורים הרבים בהם מייצרים בד בננה.

 

שיטה אחת היא להסיר שכבות נפרדות, נדן אחר נדן, מהגבעול בעזרת סכין עד שנותרו רק הסיבים. לאחר מכן מייבשים את הסיבים באופן טבעי ולאחר מכן קשורים יחד בטכניקת פיתול.

 

לחלופין, סיבי בננה ניתנים לעיבוד גם באמצעות סריגה (תהליך השריית הסיבים במים), סירוק או באמצעות מיצוי כימי.




סיב בננה זה – המכונה גם סיבי מוסא – עמיד להפליא. למעשה, סיב זה הוא בין החזקים בעולם. סיבי בננה דומים לסיבי במבוק, אם כי יש להם יכולת סחיטה טובה יותר וחוזק מתיחה.

 

מה שמרתק גם בסיבי בננה הוא שהוא יכול להשתנות במשקל ובעובי בהתאם לחלק של גזע הבננה. ניתן לחלץ סיבים עבים וחסונים מן המעטפות החיצוניות וניתן לקחת סיבים רכים יותר מן המעטפות הפנימיות.

 

בגלל הרבגוניות הזו, סיבי בננה יכולים להיות ארוגים בחבלים, מחצלות, תיקים, בגדים – ואפילו נייר! הבד המרשים הוא גם עמיד במים באופן טבעי, עמיד באש ועמיד בפני קרעים.


חברות אופנה מתחילות להבים את הפוטניצאל בבד מסוג זה, מעבר לכך שהוא באמת ידידותי לסביבה איכות הבד מאוד טובה קליל ואוורירי, ומספקת עבודה למקומיים באיזורים בהם גדלים בננות .
שווה לבדוק ולנסות


 

 

 

 

 

פטנט ישראלי חדש מאפשר לדבורים להמיר את פרחי צמח הקנאביס באופן טבעי ובספקטרום מלא, לתוך הדבש שהן מייצרות. התוצאה: דבש קנבוס (Hemp) המכיל את כל יתרונות הקנאביס, בריכוז הנמוך פי 1000 בהשוואה לשיטות טיפול מקובלות אחרות, מבלי לפגוע ביעילות הטיפול ובתחושה. החדשות הפחות טובות: זה עדיין לא חוקי בארץ. 

אי שם בין הרי קו החוף של קליפורניה הרחוקה, הכוורת של אילן בן סימון, מייסד חברת Bee-Fuse הישראלית, מתעוררת לעוד בוקר של דבש. הדבש שהן מייצרות שונה מסוגי דבש אחרים מכמה בחינות – הוא נוזלי מאוד ועל כן מתמוסס בקלות במים, צבעו אדמדם ובניגוד לדבשי קנאביס אחרים, הדבש של Bee-Fuse מופק מהספקטרום המלא של צמח הקנאביס, ללא כל שינוי כימי או ביולוגי בצמח או בשיטת המיצוי הטבעית של הדבורים.

החברה גילתה שיטה (המוגנת בפטנט) המאפשרת לדבורים להכיל את מרכיבי הקנאביס THC ו- CBD באופן טבעי בדבש שלהם, בצורה יעילה ביותר, תוך שימוש בכמויות נמוכות של קנבינואידים להשגת ביצועים גבוהים. הדבש של Bee-Fuse  מכיל ריכוז קנבינואידים הנמוך פי 1,000 בהשוואה לשיטות הטיפול המקובלות, זאת מבלי לפגוע בתחושה וביעילות הדבש למטרות טיפוליות. כך לדוגמה אדם יכול לטפטף כמות קטנה של דבש (3-6סמ"ק) על הלשון או לתוך כוס תה וליהנות מריכוז גבוה של החומרים הפעילים. יתרה מכך, בשל היכולת הספיגה המהירה, לוקח מעט זמן יחסית להרגיש את השפעת הדבש על הגוף – כעשר דקות לעומת 30-40 דקות לכל מוצר אחר העובר דרך מערכת העיכול ועל כן הדבש מתאים גם למי שזקוק למזור מהיר, לדוגמה: בעלי כאבים כרוניים. 

בשורה התחתונה: נוצר פה מוצר המשלב את היתרונות הטבעיים של הדבש, יחד עם היתרונות הרפואיים והטיפוליים של הקנאביס, שילוב המתאים לטיפול בדלקות, זיהומים, כאבים כרוניים (כדוגמת פיברומיאלגיה) ועוד.

 

נתלה על אילנות גבוהים

הכל התחיל לפני מספר שנים, כשאילן בן סימון, ממציא הפטנטים של Bee-Fuse, סבל מכמה בעיות רפואיות, כולל דלקת פרקים, וחיפש נחמה באמצעות סוגים רבים של תרופות וטיפול, אך נראה ששום דבר לא הקל על כאביו, עד שניסה קנבינואידים. הוא חשב מיד על אחרים הסובלים מדי יום והרגיש שחייבת להיות דרך להציע פלטפורמת לידה יעילה שאינה פסיכו-אקטיבית ונספגת במהירות בזרם הדם.

הוא החל את מסעו למחקר תרופתי לקנבינואידים ולצורות הייצור השונות. דבש היה אחד מהם. כששוחח עם מומחים לדבורים, הוא הוקסם להבין שכל דבר שדבורים אוכלות מתעצם לאחר שהוא מתעכל. מדוע אם כך נהוג להחדיר את הקנבוס אחרי שהדבורים מייצרות את הדבש? אם אפשר להעצים את יעילות החומר הפעיל באופן טבעי, דרך הקיבה של הדבורה. עם התובנה הזו אילן יצא למסע שישנה את חייו.

הוא למד את עבודותיו של פרופסור דדי מאירי – ראש המעבדה לחקר הסרטן והקנבינואידים בטכניון ואף חבר אליו לקבל את תמיכתו לנושא. לאחר מחקר מקיף, הצוות גילה בהצלחה שיטה המאפשרת לדבורים לבטא באופן טבעי ומלא קנבינואידים פעילים בדבש שלהם. על ידי שימוש במידע זה, אילן פיתח את הטכנולוגיה הבלעדית של Bee-Fuse.

 

מה הלאה?

בראיון שערך מנכ"ל החברה אבנר בן אהרון למגזין פורבס, אמר כי "שילבנו את כוחות הריפוי של הקנאביס עם יכולת המסירה המדהימה של דבש, זאת מבלי לפגוע בחיי הדבורים. אנו דואגים להשאיר אותם בסביבה הטבעית שלהם ומאפשרים להם לנוע בנחילים, פעולה המהווה סימן לדבורים בריאות.  למרות שהדבר פוגע בכושר ייצור הדבש, יש לנו אחריות לשמור על הסביבה ועל איכות חייהם של הדבורים. 

נכון להיום טכנולוגיית המיצוי של החברה מוגנת בפטנט במדינות רבות בעולם, ביניהם קנדה וארצות הברית ולמרות שמרכז הפיתוח של החברה נמצא בישראל, את הדבש עצמו לא ניתן לרכוש או לצרוך בארץ, שכן השימוש במזונות מבוססי קנאביס אינו חוקי כאן עדיין.

לגבי העתיד, בן אהרון מציין כי החברה מתכוונת לפתח יכולות שילוב של מרכיבים חיוניים טיפוליים אחרים עם קנבינואידים, לשיפור קשת הפעילות במוצר. "אם נוכיח כי זנים ספציפיים של קנאביס יכולים לרפא או לטפל במחלות ספציפיות, נוכל להכין דבש מאותם זנים ספציפיים, לטיפול במחלה המתואמת" מסכם בן אהרון בנימה של תקווה לעתיד מתוק יותר.

 

כ-3 טון של סוללות ליתיום ישנות ששימשו את תחנת החלל הבינלאומית שוגרו לאחרונה לחלל. מה יעלה בגורלם ואיך בכלל מטפלים בכל פסולת החלל שסובבת סביב הכדור שלנו? על כך בכתבה הבאה.

מתוך אתר GreenMatteres

פינוי פסולת אינה רק בעיה כאן אצלנו בכדור הארץ, אלא עניין רציני גם בחלל החיצון. בשבוע שעבר, בעקבות הנחיה של נאס"א, שיחררה תחנת החלל הבינלאומית מיכל אשפה ענק הנושא מצבור של סוללות ליתיום ישנות וריקות ששימשו את תחנת החלל הבינלאומית והוחלפו בחדשות בין השנים 2017 – 2020. מיכל פסולת החלל שוגר למסלול לוויני נמוך (LEO) , שם יישאר בין שנתיים לארבע שני, לאחריהן יכנס מחדש לאטמוספירה של כדור הארץ ויישרף.

על פי אתר GIZMODO משקל משטח הזבל בחלל כ -2.9 טון וגודלו בערך בגודל רכב שטח גדול. על פי נאס"א, זהו צרור הזבל הגדול ביותר שהושלך לחלל מאז 2007.

מה זה בעצם זבל חלל?

על פי נאס"א, זבל חלל, הידוע גם בשם פסולת חלל או פסולת מסלולית, מכיל שברי חלליות ישנות, לוויינים, חלקי רקטות, סוללות וכל טכנולוגיית חלל אחרת, המשייטים במסלול כדור הארץ נמוך (LEO).

כמה זבל חלל יש?

יש מיליוני חתיכות של זבל חלל שטסות במסלול ה-LEO, במשקל כולל של כ – 6,000 טון, חלקן הגדול נע במהירות גבוהה עד 18,000 מייל לשעה.

ממש כמו האשפה על פני כדור הארץ, גם זבל חלל הוא בעיה. בעוד כאן יש אינספור כללים וחוקים לפינוי אשפה, בחלל החוקים לא קיימים בכלל. על פי נאס"א, אין חוקי חלל המסדירים סילוק פסולת חלל ואין תקנות המחייבות ניקוי של מיליוני החלקים שחגים הרחק מעל ראשנו במסלול ה-LEO.

על פי המוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון (NHM), האומות המאוחדות מבקשות ממי שמשגר לוויינים לחלל להוציא את הלוויינים שלהם מהמסלול בתוך 25 שנה מסיום משימתם, אך קשה לאכוף כללים כמו זה.

בראיון שהעניק ניקולס ג'ונסון, המדען הראשי של נאס"א בנושא פסולת מסלולית לנשיונל ג'יאוגרפיק, רשת מעקב החלל של ממשלת ארה"ב עוקבת אחר זבל בחלל, אך חלק גדול מפסולת החלל אינה ניתנת למעקב כלל (בדרך כלל חלקים קטנים יותר) ואלה נוטים יותר להתנגש בלוויינים.

בעוד שזבל חלל מהווה סיכון רציני ללוויינים במסלול, הוא מהווה רק סיכון קטן לחלליות מאוישות. יחד עם זאת, למרות המרחק הרב, זבל חלל מהווה עבורנו סיכון על כדור הארץ והיו כמה מקרים מוקלטים בחמשת העשורים האחרונים בהם פסולת חלל נפלה מה-LEO ונחתה על כדור הארץ. במקרים מסוימים, הפסולת למעשה נפגעה בבני אדם.

האם בעתיד כמות זבל החלל שסובבת סביב הכדור שלנו תגדל כל כך שמהחלל יראה כאילו יש לנו טבעות כמו של שבתאי? נכון להיום, קבוצות רבות עובדות קשה בכדי לפתח דרכים חדשות לנקות פסולת חלל. יש לקוות שפתרונות חדשים ייושמו בעתיד הקרוב – בחלל וגם אצלנו כאן בכדור הארץ.

הזינו פרטים והצטרפו לדיוור שלנו