פטנט ישראלי חדש מאפשר לדבורים להמיר את פרחי צמח הקנאביס באופן טבעי ובספקטרום מלא, לתוך הדבש שהן מייצרות. התוצאה: דבש קנבוס (Hemp) המכיל את כל יתרונות הקנאביס, בריכוז הנמוך פי 1000 בהשוואה לשיטות טיפול מקובלות אחרות, מבלי לפגוע ביעילות הטיפול ובתחושה. החדשות הפחות טובות: זה עדיין לא חוקי בארץ. 

אי שם בין הרי קו החוף של קליפורניה הרחוקה, הכוורת של אילן בן סימון, מייסד חברת Bee-Fuse הישראלית, מתעוררת לעוד בוקר של דבש. הדבש שהן מייצרות שונה מסוגי דבש אחרים מכמה בחינות – הוא נוזלי מאוד ועל כן מתמוסס בקלות במים, צבעו אדמדם ובניגוד לדבשי קנאביס אחרים, הדבש של Bee-Fuse מופק מהספקטרום המלא של צמח הקנאביס, ללא כל שינוי כימי או ביולוגי בצמח או בשיטת המיצוי הטבעית של הדבורים.

החברה גילתה שיטה (המוגנת בפטנט) המאפשרת לדבורים להכיל את מרכיבי הקנאביס THC ו- CBD באופן טבעי בדבש שלהם, בצורה יעילה ביותר, תוך שימוש בכמויות נמוכות של קנבינואידים להשגת ביצועים גבוהים. הדבש של Bee-Fuse  מכיל ריכוז קנבינואידים הנמוך פי 1,000 בהשוואה לשיטות הטיפול המקובלות, זאת מבלי לפגוע בתחושה וביעילות הדבש למטרות טיפוליות. כך לדוגמה אדם יכול לטפטף כמות קטנה של דבש (3-6סמ"ק) על הלשון או לתוך כוס תה וליהנות מריכוז גבוה של החומרים הפעילים. יתרה מכך, בשל היכולת הספיגה המהירה, לוקח מעט זמן יחסית להרגיש את השפעת הדבש על הגוף – כעשר דקות לעומת 30-40 דקות לכל מוצר אחר העובר דרך מערכת העיכול ועל כן הדבש מתאים גם למי שזקוק למזור מהיר, לדוגמה: בעלי כאבים כרוניים. 

בשורה התחתונה: נוצר פה מוצר המשלב את היתרונות הטבעיים של הדבש, יחד עם היתרונות הרפואיים והטיפוליים של הקנאביס, שילוב המתאים לטיפול בדלקות, זיהומים, כאבים כרוניים (כדוגמת פיברומיאלגיה) ועוד.

 

נתלה על אילנות גבוהים

הכל התחיל לפני מספר שנים, כשאילן בן סימון, ממציא הפטנטים של Bee-Fuse, סבל מכמה בעיות רפואיות, כולל דלקת פרקים, וחיפש נחמה באמצעות סוגים רבים של תרופות וטיפול, אך נראה ששום דבר לא הקל על כאביו, עד שניסה קנבינואידים. הוא חשב מיד על אחרים הסובלים מדי יום והרגיש שחייבת להיות דרך להציע פלטפורמת לידה יעילה שאינה פסיכו-אקטיבית ונספגת במהירות בזרם הדם.

הוא החל את מסעו למחקר תרופתי לקנבינואידים ולצורות הייצור השונות. דבש היה אחד מהם. כששוחח עם מומחים לדבורים, הוא הוקסם להבין שכל דבר שדבורים אוכלות מתעצם לאחר שהוא מתעכל. מדוע אם כך נהוג להחדיר את הקנבוס אחרי שהדבורים מייצרות את הדבש? אם אפשר להעצים את יעילות החומר הפעיל באופן טבעי, דרך הקיבה של הדבורה. עם התובנה הזו אילן יצא למסע שישנה את חייו.

הוא למד את עבודותיו של פרופסור דדי מאירי – ראש המעבדה לחקר הסרטן והקנבינואידים בטכניון ואף חבר אליו לקבל את תמיכתו לנושא. לאחר מחקר מקיף, הצוות גילה בהצלחה שיטה המאפשרת לדבורים לבטא באופן טבעי ומלא קנבינואידים פעילים בדבש שלהם. על ידי שימוש במידע זה, אילן פיתח את הטכנולוגיה הבלעדית של Bee-Fuse.

 

מה הלאה?

בראיון שערך מנכ"ל החברה אבנר בן אהרון למגזין פורבס, אמר כי "שילבנו את כוחות הריפוי של הקנאביס עם יכולת המסירה המדהימה של דבש, זאת מבלי לפגוע בחיי הדבורים. אנו דואגים להשאיר אותם בסביבה הטבעית שלהם ומאפשרים להם לנוע בנחילים, פעולה המהווה סימן לדבורים בריאות.  למרות שהדבר פוגע בכושר ייצור הדבש, יש לנו אחריות לשמור על הסביבה ועל איכות חייהם של הדבורים. 

נכון להיום טכנולוגיית המיצוי של החברה מוגנת בפטנט במדינות רבות בעולם, ביניהם קנדה וארצות הברית ולמרות שמרכז הפיתוח של החברה נמצא בישראל, את הדבש עצמו לא ניתן לרכוש או לצרוך בארץ, שכן השימוש במזונות מבוססי קנאביס אינו חוקי כאן עדיין.

לגבי העתיד, בן אהרון מציין כי החברה מתכוונת לפתח יכולות שילוב של מרכיבים חיוניים טיפוליים אחרים עם קנבינואידים, לשיפור קשת הפעילות במוצר. "אם נוכיח כי זנים ספציפיים של קנאביס יכולים לרפא או לטפל במחלות ספציפיות, נוכל להכין דבש מאותם זנים ספציפיים, לטיפול במחלה המתואמת" מסכם בן אהרון בנימה של תקווה לעתיד מתוק יותר.

 

ישראל נמצאת באקלים חצי מדברי, את זאת כולנו מרגישים מרבית ימי השנה.

האקלים היבש בנוסף לעלויות הגבוהות של המים יוצר מצב בו בתקופה הצחיחה של השנה הגינה שלנו מצהיבה ומתייבשת. מערכות לטיהור ומחזור של מים אפורים יכול לאפשר חסכון במים ובכסף, גינה ירוקה כל השנה ושימוש יעיל ומהנה יותר במים אותם אנו צורכים בביתנו.

צריכת מים ממוצעת לנפש בישראל כ- 170 ליטר ליום

צריכת מים ממוצעת לגינה פרטית – 500 ליטר ליום

מים אפורים מהווים כ-60% מצריכת המים הביתית וכוללים מי כיורי רחצה, מקלחות, מכונות כביסה, מי עיבוי ממזגנים (אינם כוללים מי אסלות ומי כיור מטבח)

מים אילו מכילים כמות קטנה יחסית של מזהמים אורגניים ופתוגניים (גורמי מחלות) ולכן איכות המים האפורים הינה כזו שאינה מצריכה אנרגיה ועלויות רבות בכדי להביאם לאיכות הדרושה להשקיה. על כן רצוי להשאירם בסביבה הביתית ולטפל בהם באופן מקומי, פתרון זה, במידה ונעשה בצורה אחראית ונכונה יכול לאפשר שימוש חוזר בטוח במים ולחסוך כסף.

אף על פי שמים אפורים הינם מים נקיים יחסית עדיין יש בהם חומרים אשר יזיקו לקרקע ולגינה במידה ולא יטופלו כראוי. המים האפורים מכילים חיידקים, דטרגנטים, מלחים ושמנים, במידה ואלה ישוחררו לגינה לאורך זמן הם עשויים לגרום לנזק לגידולים המושקים, לאטימת הקרקע ולהמלחתה. לכן המלצתי היא להשקיע במערכות איכותיות ויעילות ולא להתפשר על מערכות חובבניות אשר בהן אין כלל טיפול ביולוגי או ממברנלי כיון שמים, אם לא מטפלים בהם כראוי הופכים למפגע סביבתי בגינתכם.

ישנם סוגים שונים של מערכות לטיהור מים. הנפוץ שבהם הוא טיפול באגנים ירוקים (constructed wetland). גם בין האגנים הירוקים יש מגוון של מערכות המשתנות בעיקר בסוג הזרימה- אופקית, אנכית, מסוחררת וגם באופי המצע והצמחייה הגדלה. השיטה היעילה ביותר לטיפול במים הינה שיטה בה הזרימה היא אנכית ומסוחררת המאפשרת גידול של בקטריות אירוביות.

עקרונות ושלבי הטיפול במים אפורים:

תהליך הטיפול בבריכות מבוסס על פירוק מיקרוביאלי טבעי, הטיפול במים מתבצע בשלושה שלבים עיקרים לאחר איסוף המים האפורים מהבית:

שלב א' טיפול ראשוני- שיקוע והפרדת שמנים

שלב ב' טיפול שניוני – אגן ירוק- סינון פיסי ע"י שכבות שונות של מצעי גידול וטיפול ביולוגי המתבצע באמצעות אוכלוסיית מיקרואורגניזמים המפרקת את המזהמים בשפכים לתרכובות יציבות.

מפלס המים בשלב הטיפול השניוני נמוך ממפלס מצע הגידול ולכן אין כל סכנה של מטרדי ריח או יתושים.

שלב ג' טיפול שלישוני – סחרור (חיטוי במידת הצורך) ואגירה לצורך השקיה

מערכת זו מפיקה מים באיכות גבוהה אשר מאפשרת השקייה בטוחה של גינתכם (חל איסור להשקות ירקות) או השבת המים להדחת אסלות. גודלה של המערכת משתנה בהתאם לגודל המשפחה. ניתן גם להקים מערכת קומפקטית (1*1מטר) בשני מיכלים זה על גבי זה. תפעול המערכת או פשוט ומינימלי ואינו דורש ידע טכני.

היום, בעלות של 12.5 ₪ לקוב מים יותר ויותר משתלם לבנות מערכת מים אפורים ולקבל החזר השקעה של כ- 2500 ₪ מדי שנה. להרוויח גינה ירוקה כל השנה ולהנות מהשימוש החוזר במים שלנו

כ-3 טון של סוללות ליתיום ישנות ששימשו את תחנת החלל הבינלאומית שוגרו לאחרונה לחלל. מה יעלה בגורלם ואיך בכלל מטפלים בכל פסולת החלל שסובבת סביב הכדור שלנו? על כך בכתבה הבאה.

מתוך אתר GreenMatteres

פינוי פסולת אינה רק בעיה כאן אצלנו בכדור הארץ, אלא עניין רציני גם בחלל החיצון. בשבוע שעבר, בעקבות הנחיה של נאס"א, שיחררה תחנת החלל הבינלאומית מיכל אשפה ענק הנושא מצבור של סוללות ליתיום ישנות וריקות ששימשו את תחנת החלל הבינלאומית והוחלפו בחדשות בין השנים 2017 – 2020. מיכל פסולת החלל שוגר למסלול לוויני נמוך (LEO) , שם יישאר בין שנתיים לארבע שני, לאחריהן יכנס מחדש לאטמוספירה של כדור הארץ ויישרף.

על פי אתר GIZMODO משקל משטח הזבל בחלל כ -2.9 טון וגודלו בערך בגודל רכב שטח גדול. על פי נאס"א, זהו צרור הזבל הגדול ביותר שהושלך לחלל מאז 2007.

מה זה בעצם זבל חלל?

על פי נאס"א, זבל חלל, הידוע גם בשם פסולת חלל או פסולת מסלולית, מכיל שברי חלליות ישנות, לוויינים, חלקי רקטות, סוללות וכל טכנולוגיית חלל אחרת, המשייטים במסלול כדור הארץ נמוך (LEO).

כמה זבל חלל יש?

יש מיליוני חתיכות של זבל חלל שטסות במסלול ה-LEO, במשקל כולל של כ – 6,000 טון, חלקן הגדול נע במהירות גבוהה עד 18,000 מייל לשעה.

ממש כמו האשפה על פני כדור הארץ, גם זבל חלל הוא בעיה. בעוד כאן יש אינספור כללים וחוקים לפינוי אשפה, בחלל החוקים לא קיימים בכלל. על פי נאס"א, אין חוקי חלל המסדירים סילוק פסולת חלל ואין תקנות המחייבות ניקוי של מיליוני החלקים שחגים הרחק מעל ראשנו במסלול ה-LEO.

על פי המוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון (NHM), האומות המאוחדות מבקשות ממי שמשגר לוויינים לחלל להוציא את הלוויינים שלהם מהמסלול בתוך 25 שנה מסיום משימתם, אך קשה לאכוף כללים כמו זה.

בראיון שהעניק ניקולס ג'ונסון, המדען הראשי של נאס"א בנושא פסולת מסלולית לנשיונל ג'יאוגרפיק, רשת מעקב החלל של ממשלת ארה"ב עוקבת אחר זבל בחלל, אך חלק גדול מפסולת החלל אינה ניתנת למעקב כלל (בדרך כלל חלקים קטנים יותר) ואלה נוטים יותר להתנגש בלוויינים.

בעוד שזבל חלל מהווה סיכון רציני ללוויינים במסלול, הוא מהווה רק סיכון קטן לחלליות מאוישות. יחד עם זאת, למרות המרחק הרב, זבל חלל מהווה עבורנו סיכון על כדור הארץ והיו כמה מקרים מוקלטים בחמשת העשורים האחרונים בהם פסולת חלל נפלה מה-LEO ונחתה על כדור הארץ. במקרים מסוימים, הפסולת למעשה נפגעה בבני אדם.

האם בעתיד כמות זבל החלל שסובבת סביב הכדור שלנו תגדל כל כך שמהחלל יראה כאילו יש לנו טבעות כמו של שבתאי? נכון להיום, קבוצות רבות עובדות קשה בכדי לפתח דרכים חדשות לנקות פסולת חלל. יש לקוות שפתרונות חדשים ייושמו בעתיד הקרוב – בחלל וגם אצלנו כאן בכדור הארץ.

לפני שנים גיליתי שאפשר לגדל אוכל ולשקם את הכדור. חשבתי למה לא בעצם? למה לא כולם עושים את זה? למה כל שדות החיטה העצומים שרואים בכל מקום לא נהפכים ליערות מאכל?
עם הזמן והעבודה בחקלאות בארץ, גיליתי שהעניין לא כל כך פשוט.
זה כיף לא נורמלי כשיש גינה בבית שמקבלת רק קומפוסט ואולי קצת EM, אבל מכאן ועד להאכיל מסות של אנשים המרחק עצום.
החקלאות המודרנית סובבת סביב מקסום הרווח וסביב החקלאי שלוקח על עצמו את כל הסיכונים.
מצב החקלאות בארץ נוראי. בסוף הפוסט מצורפים קישורים לכתבות רק מהשבועות האחרונים על מצב החקלאות בארץ.
בחו"ל המצב קצת יותר טוב אך ורק בגלל סבסוד ממשלתי.
שלא נדבר על המצב במדינות עולם שלישי שמייצאות הכל אלינו.
הבעיה נמצאת במונו. מונוקולטורה, מונו-חקלאי.
המונו קולטורה דופקת את העסק עם הגידול היחיד. אין עוד גידולים שייקחו את העומס ויעשירו ויתרמו למערכת.
כך גם עם החקלאי. הוא צריך עוד אנשים שייקחו את המעמסה. החקלאים בארץ קורסים. בטח הקטנים-בינוניים.
צריך מודל אחר לחקלאות. מודל שמתאים לחיים המודרניים, שיפזר את העומס והעבודה.
המודל שחשבתי עליו הוא כזה –
6-10 אנשים (סדר גודל) שישכירו שטח חקלאי (סדר גודל של 10 דונם אולי קצת יותר). ויעשו חקלאות אורגנית-אקולוגית (מה בדיוק מגדלים ואיך, בהמשך).
כל אחד נשאר עם העבודה היומיומית שלו, אבל בחקלאות הוא עובד יום בשבוע או שבועיים.
להשכיר שטח חקלאי זה סדר גודל של 200-400 שקל לדונם לשנה (כן לשנה!).
השקעה ראשונית יחסית משמעותית (כמה אלפי שקלים בודדים לדעתי, אבל צריך לראות).
ובהמשך הוצאות תפעול של מאות בודדות של שקלים בחודש.

מה קיבלנו כאן?
מודל שבו –

  1. לא צריך לעזוב את העבודה.
  2. מקבלים מזון אקולוגי ישירות מהשדה.
  3. השקעה וסיכון נמוכים לכל אדם.
  4. העבודה לא קשה ומעמיסה, אלא כיפית וזורמת. (אפשר להביא בני משפחה וחברים!)
  5. ניתן לשכפל לכל מקום.
  6. שטח אקולוגי מדהים ושיקום הקרקעות החקלאיות המסכנות שיש בארץ.

מי יכול/ה להתאים לכזה פרויקט?

  1. גר/ה בארץ ומתכנן/נת להמשיך לגור בארץ לפחות בשנתיים הקרובות.
  2. יכול/ה לעמוד בהוצאות שכתבתי (סליחה לכם נוודים והיפים חמודים! נצטרך אתכם בהמשך אין ספק!)
  3. מסוגלים להשקיע סדר גודל של יום/יומיים עבודה כל 10 ימים. (בטח ניתן לפצל לחצאי ימים וכולי לפי הסידור בינינו).
  4. אוהבי אדמה ואדם.
  5. לא צריכים/ות לדעת חקלאות או אקולוגיה. כן צריך – רצון טוב, רוח יזמית וחלוצית, מוכנות לעבודה קשה (לפחות בהתחלה) ויכולת לעבוד בצוות ולהתפשר.

נשמע מעניין? מדגדג? מעורר השראה?
אם כן, מוזמנים/ות לשלוח הודעה פרטית או להגיב כאן למטה.
יאללה חברים/ות, הדברים לא יזוזו אם לא נזיז אותם

כתבות מהתקופה האחרונה על מצב החקלאות בארץ –
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4689355,00.html
http://www.themarker.com/markerweek/1.2690944

הקבוצה של המיזם –
https://www.facebook.com/groups/904725892925994/

אקוופוניקה הינה שילוב של שתי שיטות חקלאיות – חקלאות ימית והידרופוניקה.

Aquaculture – חקלאות ימית

החקלאות הימית היא מונח המשמש לתיאור שיטות שונות של ייצור סוגים שונים של דגים ומינים ימיים אחרים. שיטות רבות של חקלאות ימית פותחו באזורים שונים של העולם ועל כן הותאמו לתנאי אקלים הסביבתיים והספציפיים של כל אזור ואזור

שיטות הגידול העיקריות בחקלאות ימית הן:

1) כלובים צפים במי נהרות מתוקים ומפרצים
2) בריכות דגים
3) מערכות מדגה מחזוריות עם שיטות סינון מכאניות וביולוגיות שונות המטפלות בפסולת הדגים.

כשעוסקים בקיימות, הבעיה העיקרית הנוגעת לשיטות החקלאות הימית היא ייצור שפכים עשירים בחנקות, תוצר לוואי המשותף לכל השיטות שהוזכרו, דבר המאלץ את החקלאים לטפל במים או להיפטר מהם, בשתי הדרכים העלות גבוהה ושתי הדרכים בעלות פוטנציאל לזיהום סביבתי.

Hydroponics – הידרופוניקה

הידרופוניקה היא גידול מנותק מצע (ללא אדמה כלל), המונח משמש לתיאור שיטות גידול שונות של צמחים (ירקות, צמחי מרפא, פרחים ואפילו עצי פרי קטנים). המים משמשים כמדיום הבלעדי המכיל את כל חומרי ההזנה ההכרחיים לצמח. במערכות הידרופוניות לייצור מזון משקים את הצמחים עם תמיסה המכילה את חומרי ההזנה, תהליך המוכר כדישון. ניתן להשתמש בתמיסת דשן אורגנית אבל ברב המכריע של המערכות המסחריות יש שימוש בדשן אנ-אורגני מאוזן המספק לצמח את חומרי ההזנה,  מקרו ומיקרו אלמנטים.

הידרופוניקה היא שיטה יעילה בהרבה מאשר גידול צמחים בקרקע, שכן המים מסתחררים באופן קבוע בתוך המערכת הסגורה או במיקרו השקייה במערכת פתוחה. כשעוסקים בקיימות של מערכות הידרופוניקה, הבעיה העיקרית היא ההסתמכות המוחלטת על דשנים כימיים כדי לייצר מזון.

Aquaponics – אקוופוניקה

אקוופוניקה היא שילוב בין שתי שיטות גידול במערכת יצרנית אחת: חקלאות ימית (Aquacultureׁׂׂ) והידרופוניקה (Hydroponics). שילוב זה מבטל למעשה את הגורמים המזהמים של כל אחת משיטות הגידול כשהן עומדות בפני עצמן כמוזכר לעיל.

אקוופוניקה מסתמכת על הפרשות הדגים שישמשו כתמיסת דשן אורגנית לגידול ירקות. במערכת אקוופונית, מים מוזרמים ממיכל הדגים למסנן ביולוגי, שם אוכלוסיית החיידקים מפרקת את הפרשות הדגים לתמיסת דשן אורגני, לאחר מכן שורשי הצמחים סופחים את חומרי ההזנה מהמים, כך למעשה הצמח מנקה את המים לפני שהם חוזרים חזרה למיכל הדגים. החיידיקים הם היסוד של תהליך זה. הם ממירים את האמוניה (NH3ׁׂׂ) שהיא המרכיב העיקרי בהפרשות הדגים, לניטראט (− NO3, צורה נגישה יותר של חנקן עבור הצמחים) וכך מונעים מהמים להפוך לרעילים עבור הדגים (תהליך המרה זה מאמוניה לניטראט נקרא ניטריפיקציה).

כל מערכת אקוופוניקה מחייבת יחידת  סינון ביולוגי שתאכלס את החיידקים ותאפשר להם להמיר את האמוניה לניטראט באופן תמידי. על אף שהתוצרים העיקריים במערכת אקוופוניקה הם דגים וירקות חשוב לזכור שמערכת אקוופוניקה היא אקו-סיסטמה המכילה שלושה אורגניזמם: דגים, צמחים וחיידקים

HomeBioGas מאפשרת להפיק גז בישול נקי בחצר הבית משאריות המזון שלנו

המתקן של חברת HomeBioGas יכול לעבוד בכל חצר בית, להתחבר לכל כיריים, ולספק כשלוש שעות בישול על גז ליום. במקביל, תוצר לוואי של המערכת הוא דשן נוזלי אורגני לטובת צמחי הגינה.

משך השימוש הממוצע בקש פלסטיק חד פעמי הוא כשתי דקות אבל אורך החיים שלו הוא נצח .

הנזק שהוא גורם דרך אסונות סביבתיים, באויר, ביבשה ובים הוא אדיר .

12 מיליון טונות של פלסטיק מגיעים לים בכל שנה ועד לשנת 2050 יהיה משקל הפלסטיק בים גדול ממשקל בעלי החיים שבו!

5% מכלל הפסולת בחופי ישראל הם קשים שהתפרקו !

טרנד הבנייה האקולוגית הולך וצובר תאוצה, ואם עד לפני מס' שנים הטרנד היה אופייני בעיקר למדינות אירופיות, כיום גם בישראל ניתן לראות יותר ויותר התעניינות לגבי היתרונות שבבניית בתים ממוחזרים. בתים שהחומרים המשמשים להקמתם הם חומרים טבעיים שלא פולטים רעלים ושומרים על בריאות הדיירים ובפרט בריאות הילדים.

מצד אחד מוצר שבודאי שהוא מאוד מתקדם טכנולוגית והרעיון לשים מהחומר הזה על מוצר פלסטיק שהוא לכאורה נוגד את התפיסה האקולגית שלי קצת לא התחבר לי
עד שהבנתי שמה שבעצם טכנולוגיית הנאנו מסוגלת לעשות זה לקחת מוצר שלכאורה יש לו תוחלת חיים X ולהאריך אותה
ואז אני גם מגלה שאת הנאנו ניתן ליישם על מגוון רחב מאוד של משטחים

ניווט